נחל אלכסנדר

הגענו לנחל אלכסנדר עם ג'חנונים טובים, הרבה מצב רוח טוב ובלי יותר מדי תוכניות.

מצאנו פינת ישיבה נעימה על גדות הנחל, פתחנו את האוכל ופשוט ישבנו יחד.

הארוחות הכי טעימות הן דווקא אלה שאוכלים בטבע, בלי לחץ ובלי שעון.

אחרי שסיימנו לאכול יצאנו לטייל לאורך השביל, ודוד כמובן התלהב מהרגע שבו התחיל לזהות את הצבים ליד גשר הצבים. עמדנו שם לא מעט זמן, הסתכלנו עליהם שוחים, עולים לנשום וחוזרים למים.

יש משהו מרגיע בלראות אותם פשוט חיים את החיים שלהם בקצב שלהם.

באותו יום לא עשינו משהו יוצא דופן. לא כבשנו הר, לא הלכנו מסלול ארוך ולא חיפשנו אטרקציות מיוחדות. פשוט ישבנו, אכלנו, טיילנו והיינו יחד.

וזה בדיוק מה שנשאר איתי מהיום הזה.

לא כל טיול חייב להיות מלא באקשן כדי להפוך לזיכרון יפה. לפעמים דווקא הרגעים הכי פשוטים הם אלו שנשארים הכי עמוק בלב. ארוחה טובה בטבע, הילדים משחקים לידכם, הצבים שוחים בנחת ואתם פשוט עוצרים לרגע להיות נוכחים.

אני חושבת שבסוף, אלה הרגעים שאנחנו באמת זוכרים.