חוף עתלית

גם לכאן הגענו במקרה. כמו תמיד, אני מרגישה שכל הנקודות ה"מקריות" הן בסוף אלו שהכי נשארות איתי.

במהלך יום טיול באזור נחל אלכסנדר ומעגן מיכאל מצאתי את עצמי ממשיכה לנסוע, בלי לחץ ובלי יעד מוגדר, עד שהגעתי לחוף עתלית. אני חושבת שזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בטיולים - ברגע שאני יוצאת מהבית, אני מפסיקה להסתכל על השעון. אני לא ממהרת לשום מקום ונותנת ליום להוביל אותי. אם מתעכבים עוד קצת במקום יפה או מחליטים לעצור בנקודה שלא הייתה בתכנון, מבחינתי זה בדיוק הקסם.

נכון, יש ימים שבהם יש לוח זמנים וצריך להספיק, אבל ברוב הטיולים שלנו אני משתדלת להיות גמישה. דווקא הספונטניות הזאת מביאה אותנו שוב ושוב למקומות שלא היינו מגלים אחרת.

גם כאן עצרנו "רק לחצי שעה". אתם יודעים איך זה - חצי שעה בטיול הופכת מהר מאוד להרבה יותר כשכיף. לא הבאנו בגדי ים, לא מגבות ולא ציוד מיוחד. פשוט השתמשתי במה שהיה באוטו ולא הרגשנו לרגע שחסר משהו.

באותו רגע שוב הבנתי כמה מעט אנחנו באמת צריכים כדי להיות מאושרים. אנחנו כל כך רגילים לחשוב שחייבים להתארגן, להספיק ולהביא הכול, אבל לפעמים מספיק לעצור, לנשום, להסתכל על הים ולתת לרגע לקרות.

אני כמעט אף פעם לא אומרת לילדים את הדברים האלה במילים. הם פשוט רואים אותי חיה אותם. זאת הדרך החינוכית שאני הכי מאמינה בה - להיות האדם שאני רוצה שהם יגדלו להיות. ללמד אותם גמישות, סבלנות, שמחה מהדברים הפשוטים, ובעיקר להבין שלא כל דבר חייב להיות מושלם כדי להיות קסום.