שמורת טבע גמלא

הגענו לשמורה והתחלנו את המסלול הנגיש.

כבר מהצעדים הראשונים היה ברור שהגענו למקום מיוחד.

הנוף פשוט עוצר את הנשימה.

אבל אני רוצה לשתף אתכם דווקא במשהו אחר.

לא הכול תמיד מושלם.

דווקא באותו יום, דווקא במקום שכל כך חיכיתי להגיע אליו, היה לי ולדוד חוסר הסכמה.

הוא כעס.

בכה.

צעק.

וחצי מהמסלול עבר בתחושות לא פשוטות.

לרגע הרגשתי תסכול.

נסענו כל כך רחוק.

השקענו.

רציתי שכולנו נהנה.

ופתאום... שום דבר לא הולך כמו שתכננתי.

ואז הסתכלתי מסביב.

על המצוקים.

על השקט.

על הטבע.

ופתאום הבנתי משהו.

לטבע לא אכפת אם אנחנו שמחים או עצובים.

הוא מקבל אותנו בדיוק כמו שאנחנו.

עם כל הרגשות.

עם כל הקושי.

עם כל מה שאנחנו מביאים איתנו באותו יום.

וזאת אולי אחת המתנות הכי גדולות שהטבע נותן לנו.

הוא לא דורש מאיתנו להיות מושלמים.

הוא פשוט נותן מקום לכל מה שאנחנו מרגישים.

בסוף גם דוד נרגע.

חזר לחייך.

המשיך ללכת.

ואני חזרתי הביתה עם תזכורת חשובה.

גם ימים מורכבים יכולים להפוך לזיכרונות יפים.

ושדווקא הרגעים האלה הם הזדמנות מצוינות עבורינו לעבוד על סבלנות, חמלה ורגישות.

לדעת לקחת נשימה עמוקה גם שלא הכל הולך חלק להיאחז במה שטוב וכן… גם להשבר זה חלק מהדרך.