החוף של מוש אכזיב

כחלק מהטיול שלנו בגליל המערבי הגענו לחוף של מוש.

כבר מהרגע הראשון הרגשתי שהאווירה כאן אחרת.

לקחנו שלושה שייקים - כל אחד בטעם שהוא אוהב.

התיישבנו על מיטות הרביצה ופשוט... היינו.

בלי למהר.

בלי להספיק.

פשוט ליהנות.

אחר כך ירדנו אל הים.

הילדים שיחקו במים, צחקו, ואני נשארתי לשבת על החוף מול אחת השקיעות הכי יפות שראיתי.

זה היה אחד מאותם רגעים שלא מרגישים בהם צורך בשום דבר נוסף.

רק לעצור.

לנשום.

ולהודות.

להודות על הזכות להגיע למקומות כאלה.

על הזכות לטייל עם הילדים שלי.

על הזכות לחבר אותם לטבע.

על הזכות לראות את היופי שיש בארץ שלנו.

על הזכות לראות את הטוב והיופי שבאנשים.

ואולי הכי מרגש - שגם העולם יראה את היופי שאנחנו מביאים איתנו.

ועל הזכות להבין שאושר אמיתי נמצא ברגעים הכי פשוטים.

רוח נעימה.

ים.

ילדים שמחים.

ולב מלא בהודיה.